פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חוגים למבוגרים? יש דבר כזה

      בתור אם לילד קטן, ענת דניאל התרגלה לשמוע על חוגים לפעוטות, אבל ראתה מקרוב כיצד גם אנשים בגילה ולמעלה מכך נהנים מההעשרה. הצצה מקרוב

      היום נדבר על חוגים. לא חוגים לילדים ופעוטות הפעם, היום נדבר על חוגים למבוגרים. חוגים למבוגרים? יש דבר כזה. תתפלאו. זה נפוץ, זה מגוון, זה מחבר בין אנשים או מאידך זה מאפשר זמן איכות ושקט למי שבוחר ללכת לחוג. יש חוגי ספורט וריקוד, חוגי אמנות, כתיבה, וחוגי, לא משנה מה עושים, רק תנו לי סיבה לצאת מהבית לשעה.

      אני מהילדות שלי לא בעניין חוגים, ניסינו ריקוד בלט (???) וג'אז, וכלי נגינה או שניים, ובעדינות, איך נגיד, לא היה לי את זה. רק לחוג טניס הסכמתי ללכת, כדי לרוץ והרבה, אז רצתי 7 שנים אחרי כדורים, הצלחתי להגיע לדירוג מכובד, דפקתי את הברכיים ופרשתי בשיא... בגיל 16. עשרים שנה אחרי, אחרי עוד כמה ניסיונות כושלים של כדור עף וכדוריד, לקחתי על עצמי את אתגר החוגים. הדחקתי את העבר הקלוקל שלי בהתמדה, את השנאה להתחייבות, את המהירות בה אני משתעממת מדברים ויצאתי לספורטן לאתגר 3 החוגים.

      אתגר היוגה

      חוגים בספורטן (אתר רשמי)

      היו נחמדים אלי שם בספורטן. מתוך 15 חוגים בערך, נתנו לי לבחור שלושה חוגים מועדפים. אז בחרתי ביוגה, בשביל מינימום מאמץ, ומקסימום שכיבה וישיבה. ובאמת התחיל רגוע. קבוצה גדולה ומכובדת של נשים בכל הגילאים התייצבה ב11:00 בבוקר באולם הגדול בקומה השנייה, לצד חדר הכושר, כל אחת ומזרונה שלה. האולם חשוך מעט, שקט, והמדריכה מלמדת אותנו לנשום. ולא רק לנשום, לנשום עמוק, ולהקשיב לנשימות שלנו, ולהחזיק אותן בתוך הגוף, מלאכה לא פשוטה. מסתבר שאנחנו נושמים בצורה חפיפניקית למדי ביום יום שלנו. ורק על זה אני מודה שהגעתי לשיעור הזה, כדי שמדריכה מקסימה תזכיר לי איך נושמים באמת, במשך שעה אחת.

      ההמשך היה מאומץ יותר, סשנים של הזזת הגוף ומאמץ בעומסים שונים, ואז עוצרים לנשום לתוך המקומות האלו שעבדו קשה. אחד האתגרים הלא פשוטים באתגר החוגים היה לא להסתכל על השעון התלוי למעלה באולם, ובולט מול העיניים. באתגר היוגה התחלתי לפזול אליו אחרי 40 דקות, וחזרתי אליו כל 5 דקות בערך.

      אתגר חיזוק הגוף

      חוגים בספורטן (אתר רשמי)

      שבוע אחרי, אגרתי כוחות לאתגר הבא - חוג חיזוק הגוף. אותה השעה אותו אולם גדול, קבוצה גדולה של נשים, מכל גווני הקשת, משנות העשרה, עד השמונים לחייהן. מחייכות, שמחות, ומוכנות לתת בראש. אני מאחור, משתדלת לא להתבלט. היום זה חוג עם תנועות, ואני מגיעה עם אפס קואורדינציה. המאמנת חיונית ומלאת אנרגיות מתחילה ב11:00:01 את השיעור, וכולן בתנועה אחת אחריה - הופ הופ, הא הא, סיבוב, לחיצה, סיבוב לחיצה. אני עדיין בהופ, תופסת את עצמי ולא מבינה איך בגיל 36, הספקתי להתנוון ככה. לחיצה, לחיצה, אני עם העיניים השעון. רבע שעה אחרי, אני בקצב, חוזרת על תנועות בצורה כמעט טובה, 40 דקות אחרי, אני בעניינים. הגוף עובד טוב, ועוד חזק. הבנות לפני - לוחמות. זזות וקופצות בקצב מעורר השתאות וקנאה. סוף השיעור, היה לא רע.

      אתגר ריקודי הבטן

      חוגים בספורטן (אתר רשמי)

      אגלה לכם סוד? יאללה. בגיל 17 נתנו לנו אפשרות לבחור את התרגיל שלנו לבגרות. כל ריקוד שעולה על דעתנו, אז בחרתי ריקוד בטן, כי כמה מסובך זה יכול לעשות שני ענטוזים ימינה שני ענטוזים שמאלה? בסופו של תרגיל בגרות קיבלתי הרבה הרמת גבות, וציון הנושק ל-70. אז סידרתי לי עוד סגירת מעגל - חוג ריקוד בטן. ספורטן פ"ת, 11:00 בבוקר, האולם הקבוע, גדוש בנות. היום כולן מוכנות עם מטפחות מנצנצות סביב האגן. אני עם ג'ינס, חולצה עם כיתוב אנרכיסטי, אפס איפור, וגרביים. עוף, מוזר. המדריכה שלנו - רקדנית בטן מהממת ונשית, מתחילה בתנועות ריקוד לחימום הגוף. המוזיקה ברקע, שילוב של מנגינות ושירים בערבית וספרדית, ריקודי בטן ונגיעות פלמנקו.

      הבנות סביבי מענטזות בתנועות אגן עסיסיות. לא ייאמן איך אין לריקוד הזה גיל. כולן נשיות כל כך, ומתמסרות לצעדים והמניירות. אני מדביקה את הקצב, לפעמים הולך לי, ולפעמים רואה ברווז צולע מול המראות הגדולות מהן אנחנו אנו משקיפות. המדריכה קולטת את הטעויות שלי בזווית העין, צועדת אלי בחיוך, מתקנת וחוזרת למקום. נראה לי שהיא התייאשה ממני באיזשהו שלב. עברו 45 דקות, אני קולטת שלא הסתכלתי על השעון בכלל. מסתכלת. וואלה, היה לי נחמד מאד היום, השיעור טס!

      אתגר שלושת החוגים מאחורי, ונשארתי בחיים כדי לספר, שזה לא רע הסיפור הזה של להקדיש לעצמך שעה-שעתיים בשבוע. לזוז, או לצייר, או לפסל כדים. לצאת מהבית, להתניע את האוטו, ולשבור את השגרה השוחקת והמונוטונית של החיים בעזרת חוגים.