למה הקטלוג של איקאה עדיין מעורר כזאת התרגשות?

מעטפות בדואר הן סוג של חזרה לא בריאה לניינטיז, אבל הקטלוג המפואר של ענקית הרהיטים הוא משהו אחר לגמרי. נטלי עטיה מנסה להבין מדוע היא נשבית בקסם פעם אחר פעם

חזרנו עייפים מארוחת ערב משפחתית, ארבעתנו נכנסים לבניין וסוחבים רגליים לכיוון המעלית, ואני, שבין תפקידיי הבכירים בבית, הנני גם אחראית דואר, הסטתי רבע מבט ימינה לכיוון תיבת הדואר שלנו ביודעין שגם אם מבחוץ יציץ לו מכתב בצבע אדום שצועק סכנה! אין לי שום כוונה לאסוף אותו ומה שיכול להידחות למחר יידחה.

רק שהפעם, לשם שינוי, הרבע מבט העייף שזרקתי לכיוון תיבות הדואר, התחלף בסיבוב ראש מהיר כשכל השיער שלי מתנפנף מאחוריו, כאילו אני פרסומת סלואו מושן ל"שמפו שקר" כלשהו, ומיד הקול שלי הופך צוהל וילדותי למראה קטלוג איקאה המציץ לו עם ישבנו מבעד לכל תיבות הדואר שבבניין. פתאום אני כבר לא עייפה, בני הבית מצטופפים סביבי במעלית וארבעתנו לובשים חיוך חתולי על הפנים.

אז מה יש בקטלוג איקאה הזה שמביא את נפשי למנוחה בזמן שאני מטיילת בין דפיו?

הרי קטלוגים כמעט ויצאו מן העולם, הכול היום עבר לרשת. זה שאנחנו עדיין מקבלים מכתבים בדואר נראה לי כאילו אנחנו בכלל חלק מקבוצה רדיקלית המבקשת להחיות את שנות ה-90. ובכלל, מוצרי איקאה הרי בקושי מחזיקים מעמד לאורך זמן ודווקא בגלל המחירים הנוחים, חפצי ביתי עלולים להיות זהים במדויק לחפצים של השכנה, האימא והדודה שלי גם יחד.

ובכל זאת, איקאה מוכרת לנו חלום ומה ומי אנחנו אם לא נמשיך לחלום?

לרגע מהיר, בין כל דפי הקטלוג, אני ממש רואה בעיני רוחי איך עציץ הקקטוס הקטן משנה את כל האווירה במסדרון החשוך והתמונה של הים מול פינת המחשב תרגיע אותי כשאשב שם ואתכנן בשקט לייצר וירוס שישמיד את תוכנת האקסל לעד, איך כריות הנוי יהפכו את הדירה לפוטוגנית דיה לאינסטגרם ובכלל קצת תרבות נורדית אף פעם לא תזיק למזג הים תיכוני שלי.

כן, כן, בדיוק כמו שארה"ב במאה הקודמת, אפשרה לנו לחלום שהיא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כך בעיני - בדרך פרקטית יותר, המותג השבדי מוכיח לנו שזה שאנחנו לא בלונדינים מלידה, לא אומר בהכרח שאנחנו לא יכולים לנכס אלינו את האסתטיקה המשובחת שלהם.

וכך, מאז שאיקאה הגיעה אל השוק הישראלי, כולנו מעצבי פנים ואווירה של הממלכה שלנו ואני אמשיך להתרגש מהיצירתיות, הצבעים והמחירים הנוחים יחסית שמציע לי קטלוג החברה שפעמיים בשנה מציץ בחוצפה מתגרה מתוך תיבת הדואר הביתית.

ל-NAYA - האתר של נטלי עטיה