בואו גם אתם לצעוד למען בעלי החיים

חוויה מטלטלת אחת בתחילת שנות ה-80 שכנעה את נטלי עטיה. אז היא הבינה כמה קשה ואכזרי יכול האדם להיות לחיות, ומאז אהבתה להולכים על ארבע רק גדלה עוד יותר. כעת היא מבקשת: בשבת יש הפגנה עצומה למען בעלי החיים - בואו גם אתם

השנה היא 1982 והדגלים הצבועים בכחול לבן התנופפו ברוח הנעימה של חודש מאי. בבית הספר "קוממיות" בעיר בני ברק חגגנו יומולדת למדינת ישראל.

כמו בשיר של מירי מסיקה הייתי אז "ילדה קצרה על שביל ארוך", בדרך הביתה מחזיקה בשתי ידיי את דגל ישראל ועליו חתלתול ג'ינג'י קטן ומיילל. "הם היו חמישה, אימא ו-4 גורים ומישהו הרג אותם ורק הג'ינג'י הצליח לברוח..." סיפר לי דודי ברצינות שיא, כמו מחכה לגזר הדין שאשפוט בעצמי.

כולם ידעו כמה אהבתי חיות וכמה רציתי להציל את כולם ודודי הוסיף בנמרצות "אני אהרוג אותם במכות בחזרה, אם זה מה שאת רוצה..."

"לא, אין צורך" אמרתי.

"אם הם הרגו אימא חתולה ו-3 מהגורים שלה, כנראה קשה להם כבר מספיק בחיים. אני אקח אותו הביתה ובוא נקווה שאימא שלי לא 'תהרוג' אותי", אמרתי בקריצה לדודי.

כך יצאנו, שיירה של ילדים. לא חושבת שכולם הבינו לחלוטין את החשיבות של המצעד הזה מבית הספר עד לבית הוריי, אוחזים בדגל ישראל ומעליו חתול ג'ינג'י אומלל, אבל ככל שהתקדמנו נוספו עוד ילדים, כולם רצו לשמש לי כחומת הגנה למקרה ואימא שלי לא תסכים להציל את הג'ינג'י הציוני.

ניצחנו. אימא הסכימה ללא היסוס. היינו קבוצה מרשימה וחזקה של ילדים שדרשו צדק מאימא שלי, והאחרונה היא בכלל זו שהניקה אותי לרגישות חברתית, לחמלה ולאהבת אדם באשר הוא. אימא הסכימה מיד והציעה: "נקרא לו מיני".
"עדיף מישראל" (במלעיל) סיננתי.

מיני הפך לחברי הטוב, על אף שלא אהב לחלוק את אהבתי עם עוד מיני מייללים ונובחים שהגיעו בהמשך. כך המסירות בטיפול בבע"ח נשארה איתי מאז ומתמיד, אבל המודעות המוגבלת שלי לא חיברה בין הרגישות והאהבה לבעלי חיים לבין לאכול אותם.

רק לאחר שאותו גארי יורופסקי והסרטון שלו ביו-טיוב הניח לי מול הפרצוף את החיבור הכואב בין אותם יצורים חיים שאינם יכולים לדבר או להתמרד אל מול הכוח הכמעט בלתי מוגבל שלנו, בני האדם, נשברתי. בכיתי שעה ארוכה. תפסתי את הראש כלא מבינה איך לא חיברתי את האמת העירומה והפשוטה בין לאהוב יצורים חיים ולגרום להם כאב כל כך גדול על ידי צריכתם.

ל"נאיה" - האתר של נטלי עטיה

אילוסטרציה (ShutterStock)
איך אפשר להתאכזר לדבר כזה?

עוד באותו היום הפכתי לצמחונית ויומיים לאחר מכן לטבעונית. וגם באחרון אני יודעת עליות ומורדות. כבר כתבתי בהרחבה טור חשוף שהודה בכאב במשברים שלי בהם חזרתי לאכול גבינה ואף דגים (מעולם לא חזרתי לאכול בשר/עוף) ומרבית המשפחה הקרובה שלי ממשיכה לצרוך בשר והלב שלי נחמץ בכל פעם מחדש על אי היכולת שלהם לבחור אחרת ואף על חולשותיי שלי, אבל בחרתי כבר מזמן לא לכפות את אמונותיי ודעותיי על אחרים, אלא לקבלם כמות שהם ולקוות שגם הם יום אחד יצליחו לחבר בין האכפתיות והאהבה שלהם ליצורים חיים, לבין לא לאכול אותם או לפחות למשל שיכירו ויתנגדו להבאה של עגלים וטלאים לישראל לצרכי פיטום ושחיטה, בתנאים של מסעות ארוכים מאוסטרליה ואירופה באוניות דחוסות ומיטלטלות או איסור מכירת פרווה בישראל, כי הרי אף פריט אופנה (ואני אוהבת אופנה מאז שהבנתי מה זו מראה) אינו שווה הפשטת בעלי חיים מעורם בעודם בחיים.

ולכן, אנשים טובים ואכפתיים באשר אתם ובאשר מזונכם המוגש על שולחן ביתכם, אני מזמינה אתכם במוצאי שבת הקרוב בתאריך 9.9.17, להיות חלק ממצעד בעלי החיים הגדול בהיסטוריה, מצעד שיתקיים בתל אביב, למען הגינות אנושית בסיסית של חברה מוסרית.

בדיוק כשם שחבריי לבית הספר צעדו אל המטרה יחד איתי וכולנו הרגשנו חזקים, שאפילו אם אימא שלי הייתה מנסה לחמוק באלגנטיות ולא להשאיר את מיני הג'ינג'י הציוני בבית, היא לא באמת יכלה לעמוד בכוח הרב של הקבוצה המאוחדת שיצרנו אל מולה.

מחכה לראות אתכם במצעד, כשכולנו ביחד למענם.

לו"ז:

יום שבת 9.9

20:00: התכנסות בגן מאיר ויריד דוכנים של כ-25 עמותות למען בע"ח מרחבי הארץ.
20:30: צעדה עד כיכר רבין
21:30: עצרת מחאה בכיכר רבין בהנחיית מיקי חיימוביץ'
הופעות חיות של ארקדי דוכין, עלמה זוהר וגבע אלון
נאומים מפי:
מנכל"ית ארגון PETA העולמי, אינגריד ניוקריק.
ג'יימס אספי, פעיל אוסטרלי מפורסם.
פעילים ישראלים בולטים למען זכויות בעלי החיים.

למידע נוסף:

אירוע המצעד
אתר המצעד