לחיות מחדש את העבר - ולהזיל דמעות

כשאיציק שוקל, מוותיקי הצלמים בארץ, ביקש מנטלי עטיה לשחזר תמונה מ-1993, היא נענתה. החזרה לעבר זרקה אותה למחוזות אחרים, לדיאלוגים עם בת ה-16 שהייתה ולחשבונות נפש על הטעויות שעשתה

מייד עם שיחת הטלפון הראשונה, הבנתי שהפעם מדובר בפרויקט שונה ומיוחד. הוזמנתי לקחת חלק בתערוכה המתגבשת של הצלם איציק שוקל, מבכירי הצלמים בארץ ואחד הוותיקים והמרתקים שבהם. איציק ביקש לצלם אותי תחת הקונספט של "אז והיום" ולשחזר תמונה שלי, אותה צילם בשנת 1993 ולהציג את גרסת 2017 אל מול גרסת שנות ה-90' עם כל השינויים, אלו החיצוניים ואלו שבאו עם הבגרות, הבשלות הרגשית והנפשית ושלושה עשורים של חיים מלאים.

נטלי עטיה בסט צילומים (יח"צ)
נטלי עטיה בגרסת 2017 (צילום: איציק שוקל)

כשישבתי על הכיסא בסטודיו לצידו של איציק, בחנו יחד את התמונות על מסך המחשב שלו, האחת מאז והשנייה מהיום, רציתי להישאב לתוך המסך ולספר לילדה בת ה-16 המצולמת שם, את כל מה שלמדתי עד כה. כל כך רציתי להושיט יד וללטף את הפנים העגולות והרכות שלה, לדבר אליה כאילו הייתה נוכחת מולי באמת:

"היי, זה בסדר, את יכולה להרים את המבט המבויש שלך מהרצפה". דמיינתי את עצמי אוחזת בעדינות יתרה את הסנטר המחודד שלה כדי שלא ישבר לי בין הידיים. כמו בובת פורצלן יקרה עם לב ענק ופתוח לרווחה התייחסתי אליה, והיא, הקטנה המתוקה, הסכימה להרים מבט זהיר.

היכנסו לאתר NAYA - האתר של נטלי עטיה
לעמוד הפייסבוק של נטלי עטיה
ולעמוד האינסטגרם של נטלי עטיה

נטלי עטיה בסט צילומים (יח"צ)
מימין: התמונה המשוחזרת שצולמה השבוע. משמאל: נטלי בשנת 1993 (צילומים: איציק שוקל)

היא לא אוהבת שאנשים זרים נוגעים בה, אבל נראה שמשהו בכוונה האמיתית שלי נגע בה והיא נתנה לעצמה לסמוך על הקול הבוגר והסמכותי שהצגתי בפניה.

"אני כאן לספר לך שאת הכי טובה שיש", אמרתי לה, "ושתמיד תישארי כזו, כי ככה החלטת כשהיית צריכה לבחור איזה אדם תהיי וכל מי שינסה לפצוע ולקחת ממך חלק שאינו שלו, כל שקרה וכל שיקרה – יתברר בהמשך שקרה רק לטובה".

עכשיו המבט שלה היה מיושר אלי. העיניים החומות שלה חדרו לי עמוק לנשמה והרגשתי שאני כמעט מאבדת אותה עם המשפט הניו-אייג'י האחרון שלי. אין לה כוח לבלבולי מוח לקטנה הזו. מיהרתי להמשיך ולנסות לדייק הפעם יותר:

"את אוהבת לנסוע לחופשות באילת, נכון?"

העיניים שלה נצצו. יששש! היא מקשיבה:

"ובכל פעם שהגעת לאילת חווית הרבה חוויות, כאלה טובות וכאלה שכלל לא..."

למשל, בבוקר רקדת א-ג-דו על הכתפיים של ג'ון ההולנדי מצוות ההווי ובידור והלב היה בשמיים ובערב התגנבת בזחילה אינדיאנית לדיסקוטק של הגדולים שם ראית את אותו ג'ון מהבוקר, מרים לשמיים את ג'ולי המורה לספורט ודקירה חזקה מחצה לך את הלב.

ובכן, בסוף החופשה לאילת כבר היית מעט אחרת. גדלת. ולכן קטנטונת, כל משבר, שמחה גדולה, כישלון או הצלחה הם כולם יחד חלק מהמסע הארוך שלך כאן על הכדור הזה.

למעשה, כך זה אצל כולם אם זה מעודד אותך. רק שמתוך הקשיים שהיו ואלה שעוד יהיו, את תגדלי, תמצאי את עמוד השדרה שלך, היציבות, תתהלכי בעולם עם לב פתוח מלא בתקווה, אך תדעי גם לקחת צעד לאחור כשאנשים עם מודעות של שטיח יפגעו בך.

רק שקטנטונת, דווקא את האחרונים את תוכלי להבין. לא משום שתבטלי את עצמך חלילה, אלא ככל שתלמדי לסלוח לעצמך על הטעויות האישיות שלך, כך תביני שזו הדרך היחידה לגדול ולהתפתח ולהיות האישה שאת משתוקקת להיות ולכשתקבלי את זה, לא תהיה בך עוד ביקורת כלפי טעויות של אחרים".

נטלי עטיה בסט צילומים (יח"צ)
בתמונה: נטלי עטיה ואיציק שוקל על סט הצילומים (צילום: הראל שרון)

היא חייכה אלי, חיוך עם שיניים צחורות וישרות וליבי נצבט מכל מה שעוד יש לה לעבור בחיים.

אני אוהבת את הקטנה הזו שזה כואב, והלוואי שהייתי יכולה לנסוע אליה במנהרת הזמן ולהיות שם בשבילה, להדריך אותה, לסלק מדרכה כל מפגע ולחבק הרבה.

לא נתתי לאיש מהנוכחים בסטודיו לראות את הדמעות שעלו, כשאני מנהלת דיאלוג דמיוני עם הילדה שהייתי. איך אוכל להסביר במילים את גל הרגש שהציף אותי כשאני זוכה לראות מולי, במצמוץ עין, את כל הדרך שעברתי בה מאז ועד היום, כי הילדה הזו היא אני, והמשפט היחיד שעלה בי היה:

"וואלה נטליה, סחתן עלייך קטנטונת, זה היה חתיכת מסע שאלוהים ישמור אבל, שיחקנו אותה - את ואני".

התערוכה "אז והיום" של איציק שוקל, נמצאת בתהליכי עבודה ובקרוב נוכל לספר לכם את כל הפרטים העסיסיים על הדמויות המצטלמות בה, נשים וגברים מבכירי תעשיית הבידור, מעולם התיאטרון, הקולנוע והדוגמנות הישראלי. שווה לחכות.

נטלי עטיה בסט צילומים (יח"צ)
מאחורי הקלעים עם המאפרת מיכל בלילוס (צילום: הראל שרון)
נטלי עטיה בסט צילומים (יח"צ)
הפסקת צהריים עם הראל שרון, עורך האתר NAYA (צילום: איציק שוקל)