החתונה שלי בברנינגמן

זה לא היה מתוכנן כך, אבל אז זה קרה. טל נברו התחתנה בעיר שהוקמה לשבוע אחד במדבר, ומספרת על אחד מהאירועים הכי עוצרי נשימה שחוותה מימיה

חוץ מסיפור החתונה שלי, עליו אני מדברת כאן בהמשך המאמ,בשל היותו אירוע כל כך מיוחד ויוצא דופן, הרבה אנשים נותנים לברנינגמן פירושים שונים. החל מפסטיבל תחפושות, אירוע מיצגים, קרנבל במדבר ועוד.

אבל האמת היא, שאי אפשר ממש להסביר את התופעה המופלאה הזו במילים. זה בערך כמו להסביר לעיוור מה זה צבע.

ברנינגמן – עיר לשבוע

ברנינגמן היא "עיר" שנבנית לשבוע ימים בלבד ואז מפרקים אותה ומותירים את חלל המדבר ריק כשהיה לפני כן. אוכלוסיית ברנינגמן בשבוע זה מכילה בסביבות 70,000 איש, כולם באים לאירוע עם הכנה מראש של ציוד לינה, אוכל, שתיה ו"גיפטינג" – מסורת המתנות שמחלקים לאחרים כחלק מעקרונות הנתינה של האירוע. אין על הפלאיה שימוש בכסף, וכל אחד צריך לדאוג לצרכים של עצמו במהלך האירוע.

טל נברו מתחתנת (באדיבות המצולמים)

את חוויות הברנינגמן אי אפשר באמת להעביר בכתיבה, מקסימום את התמונות. אמנם, אני בקושי צילמתי השנה, אבל אי אפשר להפסיק לצלם באירוע הזה. ברנינגמן היא עיר של חוויות, תלבושות, מייצגי אמנות מרהיבים, אורות צבעוניים בחשיכה ואינסוף צבעים באור היום. לאן שלא מסתכלים - נגלה לעיניים פריים מושלם. אם זה החומר האנושי, אם זו האמנות, או איתני הטבע כמו סופות החול, המדבר המטורף והאינסופי, השקיעות והזריחות.

בעיר הזו הדבר הכי נפלא הוא שכל אחד יכול להיות פשוט – עצמו. ללבוש מה שעושה לו נעים, ליהנות ממה שהוא בוחר וכל אחד יכול להביע את עצמו ואת כישרונותיו האישיים באמצעות ה"גיפטינג". למשל – יש מעצבי תכשיטים שמחלקים מתנות של תכשיטים, יש אנשים שעושים מסז' וטיפולי תרפיה לאחרים, יש אנשים שמבשלים לאחרים, יש אנשים שעושים הופעות, יש אנשים שמחלקים שתיה, או מציירים על אחרים ועוד. כל אחד עם ה"גיפטינג", המתנות הקטנות שלו.

לקריאה נוספת, היכנסו לאתר הרשמי של טל נברו

טל נברו מתחתנת (באדיבות המצולמים)

רכיבת אופניים אל הלילה הלא נודע

על הפלאיה, "מרכז העיר", הכול קורה. יצאנו לשוטט, בדרך כלל בשעות הלילה, ברחבי הפלאיה. השעה בערך 2:30 לפנות בוקר ואנחנו אחרי 3 שעות שינה. קמנו בקרוואן, התארגנו, לקחנו את האופניים ורכבנו לכיוון הפלאיה. הרכיבה באופניים על השטח המאובק והשטוח , בניגוד לרכיבת אופניים בכל מקום אחר – היא חוויה יוצאת דופן. אויר קר ונקי מילא את הריאות ומהרגע שיצאנו ממתחם המחנה שלנו, נפרש מעלינו שטיח של אינסוף כוכבים תפורים לאריג שחור ואינסופי של שמיים, לרגליו רכבנו לעבר האורות והצלילים שבקעו מכל כיוון אליו פנינו.

והרי הברנינגמן נפרש על קילומטרים ארוכים המסודרים ומחולקים על פי אותיות ו"שעות", וכל "חצי שעה" מתחברת עם פנייה חדשה אל "רחוב" גדוש בהפתעות.

עברנו בין מחנה אחד לאחר, כמו נסיעה בין מתקני לונה פארק. בחלקם יש הופעות, אנשים מחויכים, מסיבות, מוזיקה, צבעים, מסכי ענק עם שידורים שונים, מכוניות אמנויות מוארות עם מוזיקה, ואנשים אשר מתגלגלות ברחבי הפלאיה במהירות נמוכה עד אפסית. בנוסף, אינסוף אופניים מוארים ומקושטים שרוכבים מצדדינו, לפנינו, מאחורינו ולעברינו מכל כיוון.

לעיתים עצרנו להצטרף למקצב הריקוד הסוחף, עד שהתעייפנו והמשכנו לשוט על האופניים ליעד הבא. לעיתים נקרענו מצחוק בהופעות שונות של קוסמים, זמרים, נגנים, ויוצרים שונים שמצאו במה, ואפילו מדי פעם קהל ונהנו לשתף ביצירתם.

טל נברו מתחתנת (באדיבות המצולמים)

את החתונה שלי בברנינגמן החלטנו לעשות בערך שבועיים או קצת יותר לפני שהיא התקיימה, כשיואב כרע ברך והציע לי נישואין (עם טבעת מדהימה וחרוטת סמלים) למרגלות חוף הים, במקום הטבעי שלנו.

כמובן שאמרתי כן לבחיר ליבי ובהבנה הדדית מוחלטת, החלטנו להתחתן בברנינגמן. בעזרתם של כמה אנשים מופלאים, שאני פשוט חייבת להודות להם בכל ליבי כי בזכותם הכול היה מעבר לחלום שהתגשם, החתונה המאולתרת שלי היתה הרבה יותר טובה מכל חתונה שהייתי אי פעם מתכננת.

כשהגענו לברנינגמן, אחרי 16 שעות בדרכים אינסופיות (בהן יואב נהג כל הדר בקרוואן ואני עשיתי קולות של הזדהות מהמושב שלידו), התחלנו לרחרח איפה הכי כדאי לעשות את הטקס. טיילנו בימים הראשונים על הפלאיה המופלאה, עד שהגענו לגלריית אמנות מופלאה בהשראת תקופת הרנסנס שהוקמה באמצע הפלאיה, לא רחוק מה"איש" (ה- ברנינגמן עצמו), והשתייכה לחבר טוב ובן אדם מיוחד, פיני, שהפך אחר כך גם למחתן שלנו.

טל נברו מתחתנת (באדיבות המצולמים)