לא קל, כן מתגמל: חווית ההורות של ספיר יודשקין-יצחקי

ספיר יודשקין יצחקי "כועסת" על כך שלא הכינו אותה כראוי לקושי שבגידול ילדה, אבל דווקא כשהיא קמה בשלוש לפנות בוקר, היא מבינה כמה שזה היה שווה

ספיר יודשקין יצחקי אמא טרייה (באדיבות המצולמים)
אף אחד לא הכין אותה למה שבא. ספיר יודשקין יצחקי במהלך ההריון

ילדים זה שמחה (?)

מאז שאני זוכרת את הקשר שלנו, בעלי רצה ילדים. אני לא הרגשתי מספיק מוכנה לזה, חשבתי לעצמי שעדיין לא מיציתי. היום, כשאני מסתכלת אחורה, גם הוא לא היה מוכן. אף אחד לא יכול להכין אותך לזה, לא משנה מה יגידו או יספרו. ברגע שזה מגיע, החיים עוברים סוג של ריסטארט ומהנקודה הזאת אתה מתחיל הכול מחדש. הכול הופך להיות עוצמתי יותר - רמות של אהבה שלא הכרתי עד היום, הגעגוע העז, הדאגה, המחשבות אך יחד עם זה גם הקושי החדש.

נכנסתי לשטח לא מוכר. ומה עם ההורמונים? מישהו בכלל מתייחס לזה ברצינות? ושאלת השאלות - "נו, את מיניקה?"

לא. זה סיפור ארוך. ניסיתי. באמת שרציתי, אבל הרמתי ידיים אחרי ארבעה ימים של סבל. מי חשב לעצמו שהנקה כרוכה בכל כך הרבה תופעות כואבות? גודש, דלקת, חום. למה אף אחד לא סיפר לי? למה אצל כולן זה מדהים ופשוט? מדוע רוב הנשים היום נוטות לטאטא את רוב הקשיים מתחת לשטיח ולא לדבר על זה ולשתף?

ביומיים הראשונים הייתה אופוריה מטורפת, כאילו אין איש בעולם חוץ ממני וממנה. הרגשתי שהלב עומד להתפוצץ והנשימה נעתקת. כל שאני רוצה הוא להסתכל עליה, שאף אחד לא יתקרב אליה, לא יגע או ינשום עליה, רק אני והיא. ואבא שלה, כמובן.

לעמוד האינסטגרם של ספיר יודשקין

ספיר יודשקין יצחקי אמא טרייה (באדיבות המצולמים)
התרגשות לפני ואחרי הלידה. ספיר וברק יצחקי

ברוכה הבאה הביתה

יצאנו שניים, נכנסנו שלושה. בשנייה הראשונה מתחילות לרוץ תמונות בראש. אני נזכרת איך לפני כמה ימים, בשבת האחרונה, יצאנו מהבית עם ירידת מים, לא יודעים בכלל מה מצפה לנו. מרגיש כאילו זה היה לפני שנים ואז יורד האסימון ומתחילים לעכל.

ספיר יודשקין יצחקי אמא טרייה (באדיבות המצולמים)
התמודדות לא קלה, אבל מתגמלת

לילה לבן

היום שלי התהפך. עכשיו אני מבינה למה אמרו לי "תשני כל עוד את יכולה" כשהייתי בהריון, כאילו שאפשר לצבור שעות שינה. זה הפך לשינה של ארבע שעות במצטבר בלילה. אני רק חולמת על השלמת שעות שינה בצהריים אם סול תהיה ממש נחמדה אלי ותחליט להתחשב באימא שלה.

שוב בכי. "מה השעה?", כל אחת בוודאי שואלת. בסיטואציה הזו כבר איבדת את תחושת הזמן. את קמה אליה, אבל אז קורה משהו קסום שלא ניתן להסביר - הריח שלה יחד עם המתיקות שבוהה בך. זה הרגע שבו את שוכחת בכלל שהשעה 3:00 לפנות בוקר. זה חזק מכל דבר אחר בעולם.

ספיר יודשקין יצחקי אמא טרייה (באדיבות המצולמים)
אמרו לה לישון כמה שאפשר במהלך ההריון

ומה איתם?

זה קורה כמעט לכולם, הגזים האלה. "תתני לה גרפווטר" , "תחליפי לה בקבוק" , "תערבבי את התמ"ל עם כפית מבלי לנער", "תחליפי לה אוכל".

זה לא באמת עוזר, אולי טיפה מקל, תקופה של כמה חודשים ראשונים שצריך לעבור. אני בטוחה שגם לה התופעה לא היתה נעימה. כאב לי שכאב לה, עשיתי כל מה שאפשר כדי להקל עליה, אפילו קצת.

ועכשיו

הנסיכה תכף בת חמישה חודשים. חמישה חודשים של אהבה שמתעצמת מיום ליום, ואני שואלת את עצמי לאן זה עוד יכול להגיע? מחכה שיגיע הבוקר, שתעיר אותי עם החיוך שלה, הביישנות והתמימות שלא נגמרת. רק לחבק, להסניף ושוב לחבק.

סול, מלאכית שלי, תודה שבחרת בי להיות אימא שלך, זה לא מובן מאליו. הפכת אותי לאדם טוב יותר. כל השאר כבר פחות מעניין.

עוד כתבות ב-Buzzit!